יצחק סלומון בעמ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית על סך 2,490,000 ₪ שהגישו התובעות, יצחק סולומון חברה לבניין ועבודות ציבוריות בע"מ (להלן: "התובעת 1") וסולומון ישראל ושושנה חברה לבניין ועבודות ציבוריות בע"מ (להלן: "התובעת 2"), כנגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), בגין חיובי יתר ונזקים שנגרמו להן לטענתן כתוצאה מהתנהלות הבנק.

רקע

1.התובעות הן חברות בנייה ויזמות שניהלו בבנק, כל אחת מהן, חשבון עסקי מסוג חשבון חוזר דביטורי (להלן: "חח"ד"). ביום 5.6.1975 או בסמוך לכך פתח הבנק לתובעת 1 חח"ד שמספרו 793800/15 (להלן: "חשבון התובעת 1"), ולצורך כך חתמה התובעת 1 על תנאי ניהול חח"ד (נ/5, נספח א'), שהם הסכם המסגרת בין הבנק לבינה בכל הנוגע לניהול חשבונה. ביום 23.1.1983 או בסמוך לכך פתח הבנק לתובעת 2 חח"ד שמספרו 790800/50 (להלן: "חשבון התובעת 2"), ולצורך כך חתמה התובעת 2 על תנאי ניהול חח"ד (נ/5, נספח ב'), כאשר התובעת 1 ערבה בערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לחובותיה של התובעת 2 לבנק.

2.במהלך השנים נטלו התובעות מהבנק הלוואות ואשראים שונים למימון פעילותן העסקית. כבטוחות לפירעון החובות העמידה התובעת 1 לטובת הבנק חמישה נכסי מקרקעין שהיו בבעלותה (להלן: "הנכסים", פירוט הנכסים ב-ת/1, סעיף 9).

3.בין השנים 2005-2006 נותרו התובעות חייבות לבנק סכומים שונים בגין ההלוואות, האשראים והשירותים הבנקאיים האחרים שניתנו להן. כפי שאישר ב"כ התובעות בישיבת יום 15.1.12, נקודת המוצא היא היתרה המופיעה בספרי הבנק ליום 29.9.05, ואין לתובעות כל טענה לגבי נכונות הסכום הזה (עמ' 1 מיום 15.1.12). באותו מועד עמדה יתרת החובה של התובעת 2 על סך 1,396,845 ₪. אציין, כי לאחר סילוק חלק מהתביעה על הסף, נותרה בכתב התביעה טענה בדבר חישוב לא נכון של הריבית בחשבון התובעת 1, לגבי חלק מהתקופה, אך התובעות לא טוענות עוד בנושא זה, ולגבי חשבונות נותרו רק טענות לגבי חשבונה של התובעת 2. לאחר שהבנק דרש מהתובעות את כיסוי החובות, ואלה לא נפרעו, שלח הבנק ביום 11.6.2006 מכתבי התראה לתובעות טרם נקיטת הליכים משפטיים נגדן (נ/4, נספח א').

4.במכתב מיום 12.7.2006 ביקש מנהל התובעת 2 מהבנק שהות של כחודש ימים על מנת שהתובעות יממשו את הנכסים המשועבדים במחירי שוק חופשי ולא באמצעות הליכי כינוס (נ/4, נספח ב'). הבנק הסכים לעכב את נקיטת ההליכים המשפטיים כנגד התובעות, אך לאחר שבמשך תקופה ארוכה התובעות לא עמדו בהבטחותיהן ולא כיסו את החובות, נקט הבנק בחודש נובמבר 2007 בהליכים משפטיים לשם מימוש השעבודים שנעשו לטובתו על הנכסים. במסגרת הליכים אלו מונה עו"ד יעקב רבינוביץ על ידי רשם ההוצאה לפעול בחיפה לשמש ככונס נכסים על זכויות התובעת 1 בנכסים האמורים.

5.בסופו של דבר, בין השנים 2008-2009 מימש הבנק נכס אחד במסגרת הליכי הכינוס ושלושה נכסים נוספים ששועבדו לטובת הבנק מומשו על ידי התובעות, באישורו והסכמתו של הבנק. בחודש אוגוסט 2009 סולק חוב התובעות במלואו. נכס אחד מתוך חמשת הנכסים ששועבדו לטובת הבנק שוחרר, שכן החוב נפרע במלואו ולא היה צורך לממשו.

גדר המחלוקת

6.נכון ליום 29.9.2005, מועד הפירעון המיידי של ההלוואה שניתנה לתובעת 2, יתרת החוב בחשבונה עמדה כאמור על סך של 1,396,845 ₪. החל מתאריך זה הפסיק הבנק את העמדת האשראי בחשבון התובעת 2 ויתרת ההלוואה שנפרעה באותו היום הועברה לחשבון הלוואה בפיגור הנושא ריבית מרבית הנוהגת בחשבונות חוזרים דביטורים בבנק.

7.במשך תקופה של כארבע שנים, בין התאריכים 29.9.2005-31.12.2009, חייב הבנק את חשבון התובעת 2 בריבית פיגורים וחריגה. סה"כ הריבית שחויבה בתקופה זו מסתכמת בסך של 919,587 ₪, נכון ליום 1.11.11 (ת/2, עמ' 3).

8.עיקר המחלוקת בענייננו נעוץ בשאלת חיוב חשבון התובעת 2 בריבית מרבית. האם היה מקום לחייב את התובעת 2 בריבית מרבית, שעה שבידי הבנק היו נכסים, שהבטיחו את החובות במלואם, ובהינתן כי הבנק אפשר לתובעות לממש את הנכסים בעצמן, ולא באמצעות כינוס נכסים. כן יש לבחון אם, כפי שטוענות הנתבעות, הבנק נהג בחוסר תום לב וגרם לתובעות נזק בכך שהן נאלצו למכור את הנכסים במחירי חסר.

ראיות הצדדים

9.מטעם התובעות הוגשו תצהיר של מר עזרא סולומון (להלן: עזרא), מנכ"ל התובעת 1 (ת/1) וחוות הדעת של מר גיא אורן (להלן: אורן), כלכלן בחברת שגיא חישובי ריבית (ת/2), ומר אהרן ויסבלום (להלן: ויסבלום), שמאי מקרקעין (ת/3-ת/6). כן הגישו התובעות חוות דעת פרופ' יאיר זימון בתחום המימון. העדים מטעם התובעות נחקרו בחקירה נגדית. בהסכמה, לא נחקר פרופ' זימון על חוות דעתו, מבלי להודות בנכונותה.

10.מטעם הבנק הוגשו תצהיריהם של מר ישראל שפריר (להלן: שפריר), עובד בבנק (נ/3); עו"ד יעקב רבינוביץ, מי שמשמש כבא כוחו של הבנק ומונה לשמש ככונס הנכסים (נ/4) ומר אלברט סבג (להלן: סבג), מי ששימש בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה כמנהל סניף עסקים המפרץ בבנק (נ/5). כן הוגשו חוות דעתם של השמאים מר אורן נס (להלן: נס), ומר דותן דרעי (להלן: דרעי), שערכו מטעם הבנק חוות דעת להערכת שווי הנכסים (נ/1 ו-נ/2 בהתאמה). עדים אלה נחקרו בחקירה נגדית. כן הגישה הנתבעת חוות דעת פרופ' צבי וינר, בתחום המימון, בהסכמה שלא יחקר על חוות דעתו, מבלי להודות בנכונותה.

ראיות ישירות לחיוב חשבון התובעת 2 בריבית מרבית בניגוד למוסכם

11.כאמור, התביעה הכספית בגין חיובי יתר הוגשה ביחס לריבית המרבית שנגבתה בחשבון התובעת 2 בלבד. תביעה כזו לא ניתן להוכיח על ידי הגשת חוות דעת, שהיא מטבעה עדות סברה שאינה מעידה את העובדות העומדות בבסיסה. יש להוכיח את העובדות שעליהן מתבססת חוות הדעת בדרך אחרת – אם על ידי עדות מידיעה אישית, ואם על ידי הגשת מסמכים שהנתבעת אינה חולקת, או ראוי שלא תחלוק עליהן. העד היחיד מטעם התובעות שיכל להעיד עדויות שאינן עדויות סברה היה עזרא סלומון. עד זה העיד, שניהול התובעת 1, שהוקמה על ידי אביו בשנת 1964, הועבר לידיו בשנת 2001, וכי התובעת 2 הוקמה על ידי אחיו, מר ישראל סולומון (להלן: ישראל), והוא זה שמנהל אותה (ת/1, סעיפים 2-3). ישראל סולומון לא הובא לעדות.

12.בכל הנוגע לחשבון התובעת 2 ואופן ניהולו, התאפיינה עדותו של עזרא סולומון בחוסר ידע נרחב ובטענות שנסתרו על ידי הבנק. עזרא נשאל בחקירתו הנגדית מה תפקידו אצל התובעת 2 ועל כך ענה "כלום" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 14-15). נוסף על כך העיד עזרא שהוא מעולם לא עסק בניהול החשבון של התובעת 2, "חוץ מאשר לשלם אותו" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 16-20) והוא לא היה פעיל בחשבונה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 18-20). בהמשך אף הודה כי "אין לי שום זכות בחשבון" (עמ' 19 לפרוטוקול, שורה 27). אציין, שכבר נקבע, כנגד דעתי החולקת, בע"א 3757/06 (מחוזי חיפה) פרץ רבקה נ' בנק לאומי (ניתן 25.3.08) שעל ערב לשלם את החוב הרשום בחשבון, גם אם נוצר בניגוד למוסכם.

13.מעדותו של עזרא עולה, שהוא לא קרא מעולם דפי חשבון בחשבון התובעת 2 (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 10-13) וכי לגבי חשבון התובעת 2 "שם אין לי מסמכים אך הייתה שם חגיגה שלמה" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 2-3). האמירה שהיתה חגיגה שלמה, בלי שהעד קרא מסמכים על כך, היא אפילו פחות מעדות שמיעה וסברה. העד העיד, שלאורך כל השנים, רק ישראל קרא את מסמכי הבנק הקשורים לחשבון התובעת 2 (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 17-18). לגבי פעולות אחיו ישראל העיד גם כי "אין לי מושג מה שהוא כתב ומה שהוא עשה" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 15-16). נוסף על כך שלא ידע מה מסגרת האשראי בחשבון התובעת 2, עזרא גם לא ידע על ההסכמים שערך אחיו עם הבנק "לא ידעתי שום דבר" (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 22-24).

14.אומנם התובעת 1, שעזרא כאמור הוא מנהלה, ערבה לחובות התובעת 2, ולצורך כך שעבדה נכסים שהיו בבעלותה, אולם בפועל, מי שהסכים לריביות שחויבו בחשבון התובעת 2 וחתם על הסכם מול הבנק היה האח ישראל, ומי שיכול להעיד שהחיובים שנעשו היו מעבר למוסכם, היה האח ישראל. ישראל סולומון, מנהל התובעת 2 לא העיד מטעם התובעות, אף שהתובעת 2 יפתה את כוחו של בא כוחה לפעול בשמה, ולא הובאה מטעם התובעות עדות על סתירה בין המוסכם לבין החיובים בחשבון בפועל. לא ניתן כל טעם לכך שהתובעות לא זימנו את ישראל סולומון לעדות. הן בחרו שלא לעשות כן ומחדלן זה עומד להן לרועץ. הלכה פסוקה היא כי הימנעות מלהביא ראיות או עדים שהיו עשויים לשפוך אור על הפרשה מחזקת את ההנחה שאילו היה בא להעיד, היה מעיד כנגד גירסת התובעות. (ראו: י' קדמי על הראיות, חלק שני (תל אביב, 1991), 917; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991)). המסקנה היא שלא הוכח שחשבון התובעת 2 חויב בריבית מירבית בלתי מוסכמת.